מהסוף להתחלה - סוף דבר, מאת מלכה חורב.


"ודאי אתה יודע כמוני שכל מעשיו של אדם קצובים לו משעת לידתו ועד מיתתו ואפילו כמה פעמים יאמר אדם תהילים. אבל הבחירה היא בידו"      ("תהילה" מאת עגנון)



שבועיים לאחר שסיימתי לראיין את אריה, הוא הלך לעולמו.

במפגש הראשון עם אריה פגשתיו יושב ישיבת "פקיר", כנער צעיר, על כסא נדנדה, בתוך גן קסום של פסלים אותם מפסלת דבורה, עבודות אמנות מחבלים עבים של אניות אותם שזר אריה, תרנגולות צבעוניות צווחות ברקע, חתולים מטפסים סביבנו, וקרני אור השמש חדורות בחמימות מבין העצים סביב.



אבל אריה אותי לא ראה, הוא התעוור זמן קצר לפני שיצאנו יחד למסע של חייו.



היו בישיבה המשעשעת שלו שרידים של אותו ספן קשוח שניצב בפעם הראשונה בגיל 14, יתום מאמו, על אניה גדולה ומאיימת, שנשאה אותו שנים רבות על גבי אוקיינוסים, ארצות שונות, לאומים אחרים, עולם עלום ונעלם, שלא רבים התוודעו אליו.



ואני זכיתי ! נשאבתי לתוך הסיפורים שסופרו בצלילות רבה, עם קורטוב של הומור.

ראיתי את גלי ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה , לא מהשוחות.. אלא מזווית מיוחדת ומרתקת.



לקראת סיום הראיון הרגשתי כיצד "זאב הים" הופך אט אט לכבשה מרוככת... לא עוד סיפורי גבורה של

אריות ים, אלא סיפור אהבה שנמשך למעלה מ-60 שנה, בין הילדה בת ה 14 - דבורה, שבאה לפגוש ספנים יהודים בנמל באנטוורפן בערב חנוכה, ולא נפרדה מאז מאריה עד שלחש לה רגע לפני מותו

"אני אוהב אותך" - בעברית... ועצם את עיניו.



יהיה זכרו ברוך!

אריה דיסקין

- נולד ב 7 לינואר 1921

- בן זוג אבא סבא וימאי מספר אחת.

- בצער רב נפטר בשיבה טובה

​

חריצות, טוהר מידות, עשייה בלתי פוסקת ואהבה הן רק חלק קטן מהתכונות הרבות שאפיינו את סבא אריה שלנו.

​